hiburim - האם אהבה היא באמת הרגש האולטימטיבי
ג'ון ג'יקובס - מרצה בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון  
 
   
 

 האם אהבה היא באמת הרגש האולטימטיבי

אומרים שאהבה מרפאה הכל, שהיא תמיד מנצחת.
אם תעצרו מישהו באקראי ברחוב ותשאלו אותו מהו הרגש האנושי החיובי ביותר, רוב הסיכויים שיענה "אהבה".
בחוגים רוחניים ובחוגים של התפתחות אישית ומודעות עצמית אהבה מוצגת כרגש אולטימטיבי -
אידיאל תודעתי ורגשי שיש לשאוף אליו כמעט בכל מחיר.
המסר הגלוי והסמוי הוא שאם אתה חווה רגשות שמוגדרים שליליים כמו כעס, תסכול או לא עלינו שנאה –
אתה לא מפותח ונחות רוחנית.

מאז שנחשפתי לתורות רוחניות וגישות של התפתחות אישית אני תוהה
על העניין הזה של אהבה כפתרון אולטימטיבי כמעט לכל בעיה.

אני זוכרת בברור את האהבה הראשונה שלי.
הייתי תלמידה בכיתה י' והתאהבתי ( או כך לפחות קראתי לזה אז) בילד בכיתה י"ב.
כיאה לנערה מתבגרת כתבתי לו שירים ופנטזתי על חתונה, משפחה וילדים – איתו כמובן.
הייתה רק בעיה אחת קטנה והיא שהוא לא ראה אותי ולא התעניין בי בכלל.
אני זוכרת את הייסורים, את הכאב ואת העלבון שהתלוו לאהבה הזו.
אני לא הייתי אומרת שהאהבה הזו הייתה "שלילית" אבל היא בטח לא הייתה חוויה מאד חיובית או נעימה.

עוד זיכרון שחקוק בי עמוק הוא כותרת שראיתי באחד המקומונים זמן קצר אחרי שעברתי דרומה.
הכותרת הייתה: "אהבתי אותה אז שרפתי אותה!".
המאמר ספר על אהבה נכזבת שהובילה גבר לרצוח את מושא אהבתו. מזעזע...

ב 30 שנות העבודה שלי כמטפלת רגשית ראיתי הרבה יותר מדי אנשים
שסובלים סבל רגשי וגופני עצום תחת הכותרת "אהבה".
אנשים שאוהבים וסובלים ומסרבים לעשות שינוי שיפסיק את הסבל מהפחד לאבד את האהבה שגורמת לסבל.  

אם להסתמך על הניסיון הקליני שלי, המסר הגורף שאהבה מרפאה הכל לא רק שלא עומד במבחן המציאות.
הוא גורם לאנשים להיאחז באהבה גם אם היא מזיקה, ומחנך לשאוף לאהבה כאידיאל גם במחיר הדחקת רגשות אחרים.  
מצד שני, כן חוויתי וכן הייתי עדה לאהבות גדולות ומרפאות, אהבות מעוררות השראה,
אהבות שהצמיחו וריפאו אנשים מתחלואים רגשיים וגופניים.

איך מוצאים אמצע?
 הגורם לחוסר ההלימה בין האידאל והמציאות היא באמירה הגורפת והחד משמעית
שאולי נשמעת טוב על הנייר אבל מתעלמת מחוקיות הטבע, מאופן פעילותו של העולם הרגשי
וממטרותיה ומורכבותה של החוויה האנושית.

התעלמות מחוקיות הטבע
רגש הוא קודם כל אנרגיה. רגש חווים. כל דבר שאנחנו חווים הוא קודם כל אנרגיה.
אנרגיה במהותה ניטרלית עד שאנחנו משייכים לה משמעות.
כל דבר יכול להיות חיובי או שלילי באותה המידה, הכל תלוי בפרספקטיבה בה אנחנו בוחנים את הדבר.  
כמו כל דבר אחר בטבע, גם אהבה, וכל רגש אחר, אינם במהותם חיוביים או שליליים אלא ניטרליים.
זה אנחנו שמקטלגים אהבה כרגש חיובי וכעס כרגש שלילי.   
  
אנחנו נוטים לקטלג דברים ל"טוב או רע", "חיובי או שלילי" כי קטלוג יוצר גבולות גזרה ברורות להתמצאות במציאות,
ופותרת אותנו מאי וודאות ומהצורך לבחון כל מקרה לגופו.
בין הצורך שלנו בוודאות לטבעה האמיתי של אהבה יש קשר אקראי בלבד.
 
אופן פעילותו של העולם הרגשי
לרשותנו רפרטואר רגשי גדול ומגוון ולא בכדי. לכל רגש תפקיד ותרומה, וכל רגש יכול לשרת או להזיק –
הכל תלוי באיכות ההתנהלות הרגשית שלנו.
מחקרים מדעיים מוכיחים חד משמעית שכל עוד הרגשות דינמיים, ובאים לידי ביטוי  בצורה משוחררת –
לא נוצר נזק גופני או סבל רגשי. מה שהופך רגשות למזיקים זו הדחקה.
 
קטלוג רגשות לחיוביים ושליליים מטפחת הדחקה כי ברגע שרגש נחשב שלילי
אנחנו עושים הכל כדי להתרחק ולהימנע ממנו.
בינינו- מי רוצה להיות בשלילי?

כדי לעמוד בסטנדרטים תרבותיים ורוחניים המכתירים אהבה כרגש האולטימטיבי והנאור
אנשים מדחיקים את הרגשות האחרים שלהם- בעיקר אותן רגשות שנתפסים כשליליים.
המחיר הבריאותי והרגשי גבוהים.
 
מטרת ומורכבות החוויה האנושית
זה אולי מאכזב , אבל לא באנו לעולם רק כדי להנות ולאהוב. באנו לעולם כדי ליצור ולגדול.
תהליכי יצירה וגדילה נעשים מתוך התנסויות וחוויות. זו החוקיות.
ככל שמגוון החוויות שלנו גדול, ככל שהמנעד הרגשי שלנו רחב, העומק ואיכות תהליכי היצירה והגדילה שלנו עולה.
אנחנו זקוקים גם לחוויות לא נעימות כדי לגעת ברבדים יותר ויותר עמוקים בתוכנו
וכדי להבחין בין מה שנעים ולא נעים לנו.
זה אולי נשמע מוזר אבל אם רק נאהב כל הזמן – נהיה די אומללים ותקועים.
 
אני מסכימה שאהבה אמיתית ובריאה היא מהחוויות הכי מרוממות שיש,
אבל היא בהחלט לא הרגש הלגיטימי והמרפא היחיד.
כל רגש יכול לרפא אם מתנהלים איתו נכון.
יותר מזה – כדי להיות בריאים גופנית ורגשית החשוב ביותר הוא לתת לגיטימציה ומקום לכל הרגשות,
מבלי לקטלג רגשות לחיוביים או שליליים.

אני מסכימה שיש רגשות יותר נעימים וכאלה שפחות ואם אפשר לבחור ברגש נעים- עדיף.
אבל החיים מזמנים לנו מגוון עשיר של התנסויות וזה לגמרי לא ריאלי לצפות שתמיד נוכל לחוות אהבה.

תאהבו כשאתם באמת מרגישים אהבה ותכעסו כשאתם מרגישים כעס.
תנו למה שאתם מרגישים להיות, בדיוק כפי שהוא.
והכי הכי חשוב- אל תשפטו את עצמכם ואל תרגישו "לא בסדר" כשאתם לא חווים אהבה. 




 
 
 
 
 
 
 

 
לייבסיטי - בניית אתרים