hiburim - העצמי המדבר
ג'ון ג'יקובס - מרצה בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון  
 
   
 

 העצמי המדבר

"הקשבה לעצמי" זה אייקון מרכזי של תקופת הניו-אייג'.
גישות של רוח, מודעות עצמית, התפתחות אישית וקאוצ'ינג מדברות על הצורך שנקשיב לעצמינו.
שמתבקשים להקשיב, רובינו מצפים לשמוע קולות.
אתם יושבים למדיטציה, ממקדים את הריכוז פנימה ומצפים לשמוע קול פנימי שנותן הדרכה.
בפועל,כל מה שאתם שומעים  זה את קולות מערכת העיכול שמעכלת את ארוחת הצהריים.
כמה מאכזב...

הקשבה לעצמינו זה בהחלט עניין חשוב לכל מי שרוצה לגדול כאדם, ובפרט לאלה הרוצים להבריא.
 


לפני שנבין כיצד להקשיב לעצמינו ומה זה אומר, עלינו קודם להבהיר מי זה או מה זה העצמי ואיפה מוצאים אותו.

ה"עצמי" הוא היבט לא גשמי.
אי אפשר לראות אותו בצילומי רנטגן, אולטרא-סאונד או ב MRI .
ה"עצמי" אינו נמצא במקום אחד ספציפי בגוף ואינו ניתן לאיתור באמצעים טכנולוגיים.
ה"עצמי" זו ישות אנרגתית המתקיימת במקביל לגוף הפיזי, והיא נמצאת בכל תאי הגוף.
מסורות שונות משייכות את ה"עצמי" עם חלקי גוף שונים כמו הלב, הבטן או העין השלישית
אבל אלה רק נקודות התייחסות סימבוליות.
ה"עצמי" נמצא בעצם בכל מקום בגוף.

בהתחשב בכך ש"עצמי'" הוא הוויה אנרגתית, החיבור אליו חייב להיות קשור בהבנת חוקי האנרגיה
וכיצד ליישם חוקים אלה בחיי היום יום.
הרלונטי ביותר לדיון הזה, זה חוק הרזונאנס- דיסונאנס.
אנרגיה מגיבה לאנרגיות אחרות כתואמות או לא.
אנרגיות תואמות מסתנכרנות, כלומר יוצרות ביניהן סנכרון.
הם עובדות יחד ומתאימות אחת לשנייה.
אנרגיות לא תואמות אינן יוצרות סנכרון, אינן עובדות יחד ואינן מתאימות זו לזו.

השפה של ה"עצמי" היא השפה של אנרגיה. מידע מועבר באמצעות חוקי ההתאמה בין אנרגיות.
לכן, על מנת להקשיב לעצמינו, עלינו ללמוד את שפת ה"עצמי" המבוססת על התאמה ואי התאמה אנרגתי.

הגוף האנרגטי מאוחסן בגוף הפיזי.
מערכת העצבים היא מערכת של העברת מידע פיזיולוגי ואנרגתי כאחד.
הגוף האנרגתי מעביר מידע באמצעות הגוף הפיזי המשמש כנשא של מידע.
כאשר ה"עצמי" בא במגע עם אנרגיות אחרות התואמות אותו ( יוצרות איתו סנכרון) הגוף מגיב בהרפיה.
כאשר ה"עצמי" בא במגע עם אנרגיות שאינן תואמות אותו הוא מגיב בהתכווצות.

תרגיל להמחשת תחושת ההרפיה לעומת תחושה של כיווץ:
שבו במקום שקט, עיצמו את עיניים והרשו לעצמכם להירגע.
הביאו את הריכוז אל מרכז הסרעפת ושימו לב איך המקום הזה מרגיש בתחילת התרגיל.
השאירו את המיקוד בתחושה הזו דקה או שתיים.

עכשיו חישבו על מישהו או משהו שמאד מרגיז אתכם.
השתמשו בדמיון והביאו את דמות האדם או הדבר הזה שמרגיז אתכם לתוך מרכז הסרעפת.
שימו לב כיצד הדמות הזו משפיעה על התחושה במרכז הסרעפת.
אחרי ששמתם לב לתחושה, תנו לדימוי להתמוסס ולהיעלם ותנו לנשימה להתייצב מחדש.

אחרי שהנשימה התייצבה והתחושה במרכז הסרעפת חזרה לתחושה בתחילת התרגיל,
חישבו על מישהו שאתם מאד מאד אוהבים.
השתמשו בדמיון כדי להביא את הדמות שלו לתוך מרכז הסרעפת ושימו לב איך זה משפיע על התחושה במקום.

אחרי ששמתם לב לתחושה במרכז הסרעפת כשאתם חושבים על מישהו שאתם מאד אוהבים,
תנו לדימוי להתמוסס ולהיעלם.
תנוחו עוד כמה דקות ולאחריהם, פיתחו עיניים וסיימו את התרגיל.

קרוב לודאי ששמתם לב שהדימוי המכעיס גורם להתכווצות והדימוי האהוב גורם להרפיה של הגוף.
אם לא שמתם לב להבדל הזה, תחזרו על התרגיל שוב במועד אחר. 

הקשבה לעצמינו היא קודם כל שימת לב כיצד האנשים והאירועים בחיינו משפיעים עלינו.
ה"עצמי" מספר לנו כל הזמן מה מתאים לנו ומה לא, אלא שהמידע מועבר באמצעות תחושות הגוף ולא כקולות.
ברוב המקרים חיי היום יום מסיחים את דעתינו ומונעים מאיתנו לשים לב לתחושות האלה.
הרבה אנשים כל כך מכווצים כל הזמן שהם אינם מצליחים לשים לב להבדלים בתחושה. במקרה כזה, אני ממליצה להתאמן כמו בתרגיל הנ"ל. ככל שתשכללו את היכולת לשים לב לתחושות, כך תוכלו לשים לב אליהם במהלך היום יום.

היכולת להקשיב לתחושות הגוף זו המשמעות האמיתי של הקשבה לעצמינו.
 
 
 


 
 
 
 
 
 
 
 

 
לייבסיטי - בניית אתרים