hiburim - התמודדות עם שינויים 3-תפקידן של מערכות גופניות
ג'ון ג'יקובס - מרצה בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון  
 
   
 

 התמודדות עם שינויים 3-תפקידן של מערכות גופניות

להתמודדות עם מצבי שינוי ישנם גם היבטים פיזיולוגיים. גם הגוף הפיזי נמצא בתהליכי שינויי תמידיים ועליו לדעת לסגל את עצמו לשינויים אלה. לגוף מערכות רבות אשר תפקידן שמירה על הגוף בטווח תפקוד המאפשר קיום. למנגנונים אלה קוראים מנגנוני הומיאוסטזיס.
 
לדוגמה: כאשר אדם מתייבש ומשק הנוזלים נמצא במצב שלילי, אחד התופעות  המוכרות היא הפסקת מתן שתן. זאת על מנת לשמר את מעט הנוזלים הקיימים.
 
לאחר לילה של השתכרות בפאב, אנשים רבים חווים האנג-אוובר המתאפיין בכאב ראש. אלכוהול גורם להרחבת כלי הדם. אם  כתוצאה מהרחבה זו לחץ הדם יורד משמעותית, מנגנוני ההומיאוסטזיס מכווצים את כלי הדם על מנת לשמר את לחץ הדם בטווח סביר לשמירה על חיים. כאב הראש נוצר כתוצאה מכיווץ כלי הדם.
 
בשתי הדוגמאות האלה ניתן לראות את יכולתו של הגוף להגן על עצמו מפני שינויים דרסטיים העלולים להעיב על פעילותו התקינה. קנה המידה הקובע את תגובת הגוף לשינוי זה מידת האיום שהשינוי יוצר על הקיום הפיזי.
כאן השיקול הוא קר וברור ועוסק בהישרדות גרידא או במילים אחרות חיים ומוות.
 
גם ברובד המנטאלי, הרגשי וההתנהגותי, ישנן מערכות האחריות לשמירה על האדם בטווח תפקוד סביר, ובעיקר נועדו לסייע בהתמודדות עם מצבי איום קיומיים.
בשונה מהרובד הפיזי, ברובד המנטאלי יש מקום רב לפרשנות אישית.
 
לדוגמה: אוור דרפאט בבנק יכול להוות איום קיומי סובייקטיבי עבור אדם אחד ובעיה קטנה וזניחה לאדם אחר.
בתחום המנטאלי הכל סובייקטיבי ולכן נתון ומושפע מהפרשנות הסובייקטיבית של כל אחד.
ניתן להבחין בהבדלים בתגובותיהם של אנשים שונים גם כאשר הם מתמודדים עם בעיות דומות: אנשים רבים חווים פיטורים, אבדנים למיניהם, אכזבות כישלונות ועוד. ויחד עם זה לא כל האנשים מגיבים לאירועים האלה באותה הצורה.
 
כאשר מתרחש אירוע אשר נתפס באופן סובייקטיבי כאיום, מופעלים מגנונים פיזיולוגים כאילו וזה היה איום פיזי מוחשי. ברמה הפיזית הגוף נערך להתמודדות עם מצבי חרום.
 
לדוגמה: כאשר עובד נקרא לשיחה עם מנכ"ל הארגון בו עובד, ברוב המקרים יחוש מתח. למתח זה יכולים להיות סימפטומים גופניים כמו דפיקות לב, הזעה מוגברת, יובש בפה וכו'. הסימפטומים הגופניים הם תוצאה של הערכות הגוף להתמודדות עם מצב חרום. מה שמעניין הוא שהתגובה הגופנית נוצרה על סמך הפרשנות הסובייקטיבית להזמנה לשיחה. הסימפטומים המתוארים יופיעו רק במקרים בהם העובד פוחד מהשיחה או משייך לה משמעויות שליליות. אם יחשוב על האפשרות שהמנכ"ל מזמין אותו לשיחת עדכון ידידותית עם קפה וסיגריה, לא ייוצרו הסימפטומים הגופניים המוזכרים.
 
כשאר אנחנו מתפקדים, חושבים או מתנהגים בצורה מסוימת לאורך זמן, הדפוסים מוטמעים בתת המודע המגדיר והמזהה אותם כטווח התקין והמוכר לתפקוד היום יומי. הוא מזהה אותם כ"אזורי הנוחות".
כאשר אנחנו חוזרים על דפוסים לאורך זמן, אנחנו  מרגילים את תת המודע לזהות את הדפוסים האלה כ"נורמה".  מכיון שתת המודע לא מסנן את המידע המגיע אליו, גם אם הדפוסים אינם משרתים את האדם ואפילו מעכבים אותו מאד, עדיין תת המודע יטמיע אותם כ"נורמה מקובלת".
 
במצבים בהם אנחנו רוצים, מנסים או נאלצים לעשות שינויים, ואנחנו יוצאים מ"אזורי הנוחות " שלנו, יש חלקים בתוכנו המזהים את החריגה כאיום. האיום יכול להיות לתחושת הביטחון ( ראה מאמר 1 ), כאיום פיזי וכו'.
 כל חריגה משמעותית מהנורמות המוכרות, גורם להיווצרותן של תגובות פיזיולוגיות ומנטאליות שמטרתם החזרתנו לאותם אזורי נוחות מקובלים ומוכרים.
 
לדוגמה: אם לאורך זמן רב אנחנו מרוויחים 10,000 ₪ בחודש, התרגלנו לחשוב על עצמינו כמסוגלים להרוויח 10,000 ₪ בחודש. אם יום אחד נחליט שאנחנו רוצים להרוויח 100,000 ₪ בחודש וננסה לעשות שינויים אשר יאפשרו זאת, עלולים להופיע מגוון תופעות אשר מטרתן שמירה על טווח ההכנסה המוכר: יכולים להופיע פחדים מההכנסה הגבוהה, אנחנו מתחילים ל"ספר לעצמינו סיפורים" למה זה בעצם לא כדאי ובמה זה עלול להזיק אם נתחיל להרוויח סכומים כאלה.
בהרבה מהמקרים, ה"שיחות הפנימיות האלה" יטרפדו את הניסיון להגדיל את ההכנסה.
 
דוגמה נוספת: אנשים אשר סובלים מעודף משקל במשך הרבה שנים, מחליטים פתאום להוריד 20 ק"ג ממשקלם.
לשינוי הפוטנציאלי יש משמעויות על התפיסה שלהם את עצמם, על תפקודים חברתיים, על זוגיות מיניות וכו'. כלומר בסופו של תהליך, והיה והצליחו להוריד את המשקל, יצטרכו גם לעדכן את התפיסה שלהם את עצמם ובמקרים רבים גם לא מעט התנהגויות ומאפיינים בהתנהלות היום יומית.
ככל שהתדמית החדשה שונה באופן קיצוני מהתדמית הישנה, כך גדלים הסיכויים שבמהלך ניסיונות ההרזיה יווצרו מצבי משבר בהם האדם עלול "לספר לעצמו סיפורים" אשר יכללו סיבות ותירוצים ל"למה לא שווה המאמץ, למה לא כדאי לסבול בדיאטה" וכו'.
השורה התחתונה תהיה שהוא מטרפד את הירידה במשקל ונשאר בתחום המוכר.
 
הכל נשאר אותו הדבר והמנגנונים הפנימיים רגועים כי נשארנו בטווח המוכר.
 
על מנת לפרוץ את הקיים והמוכר צריך להבין את מקור הקולות הפנימיים, מה מטרתם ומה מניע אותם.
אפשר להתייחס לקולות הפנימיים כאל "שדים קטנים" שאמנם מטרותיהם לכאורה טובים, אבל הם מסיחים את דעתינו מהמטרה החדשה. אשר תשדרג אותנו.חשוב לזכור שאנחנו יכולים לבחור את דרגת החשיבות שאנחנו מייחסים לקולות האלה ולמשקל שאנחנו נותנים להם בתהליכי קבלת ההחלטות שלנו ובסדרי העדיפויות הפנימיים. מומלץ לקבל את הקולות המחפשים ביטחון במוכר, לאפשר להם לבוא לידי ביטוי אבל גם להבין שהם מגיעים מהמקומות הנאחזים במוכר.
לעומתם, מומלץ ולחזק את הקולות הפנימיים הרוצים שינוי.
את זה ניתן לעשות באמצעים רבים: ניתן להקליט קלטות אם תאור המצב החדש תוך מיקוד ופרוט כל ההיבטים החיוביים שעשויים להיות לשינוי, לתלות תמונה של התוצאה הרצויה ועוד. העיקר למקד את המחשבה על התוצאה הרצויה וכמה שפחות לתת לה לנדוד למחשבות על המצב הישן.
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 
לייבסיטי - בניית אתרים