במאמר קודם ששמו " מה אני אמור לשמוע שאני מקשיב לעצמי", דברתי על העצמי ועל דרכו האופיינית להעביר מידע באמצעות תחושות הגוף. השאלה המרכזית שעולה היא למה לטרוח בכלל לשים לב לתחושות הגוף. מה יוצא לי מההקשבה הזו לעצמי?
התשובה לשאלה הזו מחזירה אותנו לגוף האנרגטי ולמערכת היחסים בין הגוף האנרגטי והפיזי.
קודם כל, כל דבר המשפיע על הגוף האנרגטי משפיע ישירות על הגוף הפיזי כי הם מחוברים אחד לשני. בהיבט פיזיולוגי טהור, כווץ תמידי מחליש את הגוף. שרירים מכווצים לוחצים על כלי דם, כלי לימפה ועצבים, מה שמפחית את אספקת חומרי התזונה אל התאים, מצמצם תהליכי פנוי הפסולת ופוגע בתהליכי תנועה והעברת מידע עצבי החיוני לתפקוד התא. כווץ תמידי פוגע בבריאות ויכול להחליש כל איבר או תהליך פיזיולוגי. מסיבה זו, שמירת הגוף במצב רפוי ורגוע זה אינטרס בריאותי ממדרגה ראשונה.
ה"עצמי" מייצג את מי שאנחנו ברובד העמוק והבסיסי ביותר של הווייתנו. ה"עצמי" מכיל מידע אודות העבר, ההווה ופוטנציאל לעתיד. היכולת לחיות, לביא לידי ביטוי ולהגשים את מי שאתה ברובד העמוק והבסיסי הזה, מאפשר רווחה אמיתית. (well-being).
לחיות את מי שאתה באמת שונה מאד מחיים בתוך המגבלות של מה שאמרו לך על מי שאתה, וממה שהסקת שאתה צריך להיות כדי לרצות את הסביבה ולזכות באהדה.
לחיות את מי שאתה באמת, משמעו לזהות ולפעול כפי שמתאים לך כאדם ייחודי ולממש את הייעוד האותנטי והאמיתי שלך.
למרות שזה אולי נשמע בומבסטי ומנותק מלחצי היום יום, בפועל, הקשבה למידע מה"עצמי" מעמיד לרשותינו משאבים רבים יותר ודרכים מעצימות להתמודד עם לחצי החיים.
לחצי היום יום זה תוצאה של קונפליקטים בין ה"עצמי" לחשיבה ( תודעה). החשיבה משקפת דפוסים שלמדנו ע"י חיקוי הסביבה. מטרתה העיקרית זה לשמר נורמות ולעמוד בציפיות הסביבה. החשיבה מאד אוהבת מוכרות ויציבות ולכן מתנגדת לשינויים ותמיד שואפת לשמר הרגלים ישנים. עבורה, הרגלים הם איזור נוחות.
בניגוד לחשיבה השואפת לקונפורמיזם,ה"עצמי" שואף להתפתחות והגשמה. הקונפליקטים המתעוררים בין שני הכוחות הפנימיים האלה הם סכנה בריאותית ממשית.
החברה מודרנית מעודדת הקשבה לחשיבה ולכן כוח ההשפעה שלה עלינו הוא גדול וחזק. רוב האנשים חיים מתוך תכתיבי החשיבה. הם מקבלים את מה שנאמר להם ע"י הסביבה כנתון ומקווים למצוא שלווה פנימית ע"י ריצוי הסביבה במקום לגלות ולסמוך על האמת הפנימית שלהם.
מצב זה מצער כי החשיבה מציבה מגבלות שבמהותם הם פיקציה. אין בהם אמת אלא בחשיבה עצמה. הקשבה ל"עצמי" פורצת את גבולות החשיבה ומציגה אפשרויות לחיים חדשים ודרכים חדשות להתמודדות עם מצבי החיים.
היתרון הגדול של אפשרויות אלה הוא בכך שהם מעוצבים באינטליגנציה ואלגנטיות יוצאי דופן, המותאמים לצרכים אישיים בדיוק מופלא. זו דינאמיקה חדשה ומאד שונה מהדינאמיקה הרווחת. זה לא האינדבדואל שמתאים את עצמו לציפיות סביבה, זה האינדבדואל שיוצר סביבה שנכונה לו והמאפשרת לו להגשים את הפוטנציאל האמיתי שלו.
הקשבה ל"עצמי" נותנת בידי האדם מצפן פנימי שתמיד דואג שיהיה במסלול הנכון לו. הדרכת ה"עצמי" מכוונת את האדם אל האפשרויות המותאמות ביותר לאמת הפנימית שלו והתומכים בגדילה פנימית, הבעה עצמית והגשמה אישית. הדרכה זו מועברת באמצעות תחושות גופניות המבוססות על התכווצות והרפיה.
אז האם אני מקדמת צורת קיום אגואיסטית? כלל וכלל לא.
בכל יום אנחנו מקבלים החלטות היוצרות את המציאות שלנו, את מערכות היחסים שלנו ואת החוויה שלנו בחיים. ההחלטות האלה מתקבלות עפ"י מערכת פרמטרים שעשויה להיות מודעת או לא. בין אם אנחנו מודעים או לא, החלטות אלה משפיעות על כל היבט בחיים שלנו.
אני מציעה מערכת פרמטרים נוספת, המבוססת על האמת הפנימית והבאים לידי ביטוי בתחושות הגוף. אני מציעה לכם מקור מידע נוסף המביא פרספקטיבה חדשה והעשוי להעצים מאד את היכולת לקבל החלטות. אני מציעה דרכי קיום חדשות, מעבר למגבלות החשיבה.
זה לא עניין של "או/או". ישנן מצבים בהם כדאי לסמוך על החשיבה, אך אין ספק שמקורות מידע רבים עדיפים על מקור מידע אחד. אני מציעה הרחבה של מקורות המידע ובכך הרחבת הפרספקטיבה הכוללת על החיים ועל עצמך. ברגע שהתשתית עליה אתה מבסס את החלטותיך מתרחבת, יש סיכוי סביר שההחלטות שתקבל יהיו מספקות ומוצלחות ותוכל להוביל את עצמך למימוש עצמי ובריאות ביתר הצלחה.
